אלימות במשפחה-שימוש לרעה

אלימות במשפחה-שימוש לרעה

פורסם ב15.6.02 בידיעות אחרונות
על בתי המשפט להרתיע מפני שימוש לרעה בחוק למניעת אלימות במשפחה על ידי נשים
תאריך: שני, 12 בספטמבר בשעה 14:32:59 זמן מקומי
נושא: בתי המשפט והוצל"פ
תמש (כ''ס) 13353/04 פלונית נ' פלוני (משפחה; יעקב כהן; 13.6.04)
 
מיני-רציו:
אלימות במשפחה - על בתי המשפט להרתיע מפני שימוש בחוק למניעת אלימות במשפחה כדי להביא לפקיעת נישואין.
הדיון נסב סביב בקשה לצו הגנה כנגד המשיב שטען להתעללות מכוונת מצד אשתו. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת האישה ופסק כי:
הרחקתו של אדם מדירת מגוריו, תוך כפיית ניתוקו ממגורים משותפים עם ילדיו, מהווה פגיעה אנושה בזכויותיו האנושיות והאזרחיות הבסיסיות ביותר.
הנטייה לפנות להליך במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, במקביל לפתיחת הליכים אחרים המיועדים להביא לפקיעת קשר הנישואין היא נטייה פסולה, שעל בתי המשפט להרתיע מפניה, בייחוד מקום שבו מורחק אדם בפועל מביתו, עוד טרם קיומו של דיון משפטי, נוכח טענות המועלות על הכתב בתצהיר מבקש הצו. בנסיבות הקיימות, יש לחייב את המבקשת בהוצאות בגין בקשתה הקנטרנית.
 
בית משפט לעניני משפחה-כפר סבא
תמש 013353/04
בפני: כב' השופט יעקב כהן
המבקשת: פלונית
ע"י ב"כ עו"ד גלית דגני- גבאי
 
נגד
 
המשיב: פלוני
ע" ב"כ עו"ד בועז גורק
נוכחים: ב"כ המבקשת עו"ד גלית דגני-גבאי, והמבקשת עצמה
ב"כ המשיב עו"ד בועז גורק, והמשיב עצמו
 
החלטה
 
1. הצדדים לתיק זה הינם בני זוג אשר נישאו זה לזו בתאריך 7.10.97, והינם הורים לשתי בנות קטינות (תאומות) ילידות התאריך 22.6.03. האם הינה מנהלת מכירות והאב הינו עו"ד העוסק במקצועו בחברת ביטוח.
 
2. בתאריך 10.6.04 פנתה המבקשת בבקשת צו הגנה, אשר יאסור על המשיב את הכניסה לדירת מגורי הצדדים. האירוע אשר היווה עילה להגשת הבקשה, התרחש לטענתה, בתאריך 30.5.04 כאשר המשיב שב הביתה בסביבות שעה 22:00 , ביקש את רשותה לשחק עם אחת מהתאומות, נענה לבקשתה להרדים את ש', ואף הביע נכונות להישאר עמה ער כל הלילה אם יש בכך צורך. לאחר שהמשיב הצליח להרדים את הקטינה ש' והשכיב אותה במיטתה בחדר הילדים, נותרה עדיין הבת ע' ערה ובזרועות אמה, ואילו המשיב הלך לישון בחדר השינה המשותף. המבקשת נכנסה כשע' הערה על זרועותיה בחדר השינה, ולטענתה "הדלקתי את הטלויזיה כדי שהילדה תרדם". המבקשת ציפתה כי המשיב יעזוב את חדר השינה של הצדדים ויעבור לישון בסלון כדי שהיא תוכל להמשיך בניסיונות ההרדמה של ע' בחדר השינה של הצדדים, אולם המשיב החליט להישאר לישון בחדר השינה, כל זאת לאחר חצות הלילה. המבקשת מתארת בסעיף 8 לתצהיריה, כיצד המשיב קם והוריד את הטלויזיה לרצפה וניתק אותה מהחשמל. המבקשת לא התייאשה מניסיונותיה להרדים את הקטינה בשיטותיה, פנתה לחדר אחר, והביאה ממנו רדיו כדי להשמיע מוסיקה לילדה בחדר השינה של ההורים, והמשיב ניתק את הרדיו מהחשמל ונטל את הכבל שלו על מנת שהיא לא תוכל לחבר את הרדיו מחדש ולהשמיע מוסיקה בחדר השינה בו לן המשיב. בנקודת זמן זו, טוענת המבקשת, כי המשיב דחף אותה בכתפה, ואף איים עליה "נראה אותך מתקרבת אלי, אני מפוצץ אותך".
 
3. המשיב הסביר בתצהירו כיצד נתון היה להתעללות מכוונת של המבקשת , אשר נהגה באופן פרובוקטיבי על ידי הדלקת האור במזיד בחדר השינה של  הצדדים, ומאוחר יותר הדלקת מכשיר הטלויזיה בקולי קולות, וכאשר הצליח הוא למנוע לבסוף את המשך פעולתו של מכשיר הטלויזיה, טרחה להביא את מכשיר הרדיו ולהדליקו, כל זאת כדי למנוע שינה מעיניו בעת שהיא מצהירה, כי כל עת שהיא אינה ישנה, שכן ע' טרם נרדמה, לא ישן גם הוא.
 
4. הרקע לדברים הינו החלטתה הנחושה של המבקשת להתגרש מהמשיב, כאשר המשיב מאמין עדיין ביכולת שיקום הקשר בין הצדדים למענם ולמען בנותיהם הקטינות.
 
5. לאחר חקירתם של הצדדים בפני, התרשמתי כי בבקשת צו ההגנה לא היה כל ממש.
ברור לבימ"ש זה, כי המבקשת אינה חוששת כלל ועיקר מהמשיב, וכל התנהגותה מצביעה על כך כי אין בליבה כל חשש מכל מין וסוג שהוא מפניו. התנהגותה באירוע שתואר בתצהירי הצדדים, לקתה על פניה בחוסר סבירות ונראה כי אף ברצון מכוון להקמת שערוריית שווא כאשר אין היא נרתעת מפני הנזקים העלולים להיגרם לאבי בנותיה שהינו עו"ד במקצועו, עקב הגשת תלונות חמורות למשטרת ישראל כנגדו. הטענה כי הרדמתן של הבנות או מי מהן, דורשת הדלקת אורות, הדלקת טלויזיה, או הדלקת הרדיו, דווקא בחדר השינה בו לן האב, הינה טענה מוזרה שמוטב היה לה שלא תטען כלל. יודגש כי הפעולות האמורות נעשו לאחר חצות הלילה, כאשר המשיב אמור להתעורר לתחילת יומו, לפנות בוקר, בין היתר, משום שהמבקשת החרדה כביכול מהמשיב שללה ממנו מזה זמן את האפשרות לעשות שימוש במכונית הצדדים שאמורה לשמשו כדי להגיע ממקום מגורי הצדדים בבת חפר, למקום עבודתו בת"א (בעוד וברשותה מכונית ממקום עבודתה). התרשמתי כי המשיב אינו מהין לעשות דבר בבית ללא קבלת רשותה של המבקשת, וכי הוא נע על קצות אצבעותיו כדי לא לעורר את חמתה וכעסה.
המשיב נדרש לקבלת רשותה של המבקשת, אפילו בעת שהוא חפץ להחזיק את בתו על זרועותיו. המבקשת דווקא היא המצטיירת כאדם תקיף ובעלת צורך בשליטה על בן זוגה, ואילו המשיב מצטייר כמי שמוכן לוותר ולהיכנע לדרישות המבקשת כדי להימנע מויכוחים וממחלוקות. שני הצדדים מתארים מצבים בהם נאלץ המשיב לישון בשק שינה בסלון ביתו, עפ"י דרישתה של המבקשת, ולעיתים מתוך בחירה, כפי הנראה כדי להימנע מזעפה.
 
6. המשיב הורחק על ידי משטרת ישראל מביתו למשך 10 ימים , וזאת מתוך רצונה העז של המשטרה להרגיע את הרוחות , אולם לו נבדקו הדברים עד תום, כסבור אנוכי, כי לא היה כל מקום להרחקתו מביתו, מה עוד, והרחקה זו גרמה לכך שהמשיב לא היה בקשר עם שתי בנותיו הפעוטות, על לא עוול בכפו, ועל לא עוול בכפן. מניעת שינה מכוונת מאדם הינה, כשלעצמה, בגדר התנהגות הגובלת באלימות. התרשמתי כי רק סבלנותו ואורך רוחו של המשיב מנעו אכן התדרדרות התנהגות הצדדים לפעולות אלימות , אשר התנהגות המבקשת עלולה היתה לגרום להם.
 
7. הרחקתו של אדם מדירת מגוריו, תוך כפיית ניתוקו ממגורים משותפים עם ילדיו, מהווה פגיעה אנושה בזכויותיו האנושיות והאזרחיות הבסיסיות ביותר. גם הסדר הראייה המוגבל הנכפה על צד המורחק מביתו, כפועל יוצא מההרחקה מבית המגורים המשותף, רצוף בתחושות כאב , צער והחמצה.
 
8. המשיב מביע רצון עז להשכין שלום בית עם המבקשת, תוך שאין הוא מצליח להפנים את מידת נחישותה ברצונה להתגרש ומתיימר להעלות סברות בדבר מצב בריאותה המוביל לדעתו לקבלת החלטה כה מרחיקת לכת מצידה. אין זו התרשמותו של ביהמ"ש, וכסבור אנוכי, כי טוב יעשה המשיב, אם יפנה להליכי מו"מ עם המבקשת, אשר במהלכם יוברר אם קיים סיכוי לשיקום הקשר, ובהעדר סיכוי שכזה, יפנו הצדדים להשגת הסכם כולל, אשר יאפשר להם לגדל בשנים הבאות תוך שיתוף פעולה את בנותיהם הרכות, בין כאשר הם נשואים וגרים יחדיו, ובין כאשר הם פונים לגירושין ומתגוררים בנפרד.
 
9. צודק ב"כ המשיב בטענתו, כי בתיק זה נעשה ניסיון לשימוש בהוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 שלא למטרות שלשמן הוחק החוק. הנטייה לפנות להליך במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, בעת ובעונה אחת לפתיחתם של הליכים אחרים המיועדים להביא לפקיעת קשר הנישואין , נטייה פסולה היא, שעל בתי המשפט להתמודד עמה ולהרתיע מפניה. הדברים מקבלים אף משנה חומרה, כאשר נוצר מצב בו מורחק אדם בפועל מביתו, עוד טרם קיומו של דיון משפטי, נוכח טענות המועלות על הכתב בתצהיר מבקש הצו, כאשר את הפגיעה שכבר התרחשה עקב הרחקתו מביתו, לא ניתן כבר להשיב אחור.
 בעניננו, מורחק המשיב מביתו מזה כשבועיים ימים (מהם 10 ימים ע"י משטרת ישראל) אשר במהלכם נכפה עליו אף ניתוק מבנותיו.
 
10. נוכח כל האמור לעיל, מוחלט בזאת כדלהלן:
א. צו ההגנה שהוצא על ידי בימ"ש זה במעמד צד אחד בתאריך 10.6.04 - בטל בזאת.
ב. בסעיף 11 לחוק, נקבע כי אם דחה ביהמ"ש בקשה למתן צו הגנה וקבע כי היא קנטרנית , רשאי הוא להטיל על מי שביקש צו הגנה הוצאות לטובת אוצר המדינה ולצד שנפגע בשיעור שימצא לנכון.
ג. הנני סבור כי בעניננו חלו הנסיבות המצדיקות מתן פיצוי נאות למשיב על הפגיעה שנפגע עקב הבקשה שהוגשה כנגדו.
המבקשת תשלם לפיכך למשיב הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד, הכוללים בחובם אף פיצוי עקב הפגיעה שנפגע, בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת תוך 30 יום מהיום.
פיגור בביצוע התשלום יחויב בהפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 
 
ניתנה היום כ"ד בסיון, תשס"ד (13.6.04) במעמד הצדדים.